כשנותרה מחלוקת בנושא מסוים, בה הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה בניהם (בהליך גישור), באפשרותם למנות את המגשר לבורר.
הצדדים שעשו כברת דרך ולא הצליחו להשלים את מסע הגישור לכדי הסכם כולל, שמסדיר את שלל הפתרונות והסיכומים למחלוקות שבניהם ומסיים את הסכסוך, יוכלו להעביר את הסוגיות שנותרו פתוחות לסמכותו של בורר כגורם המוסכם עליהם, שיקבע את אופן סיום המחלוקת בנקודות אלה בלבד.
"גישבור" – הינו תהליך, אשר מתחיל כהליך גישור לכל דבר ועניין ומתנהל על פי כללי הגישור, עד אשר מיצו הצדדים את הדיון בניהם והגיעו לכדי הסכמות והבנות שיש ביכולתם לסיים את הסכסוך, אם כי נותרו בניהם שאלות מסוימות ומוגדרות, שבהן הם מבקשים (בהסכמה) להסתייע בניסיונו ומומחיותו של בורר, כדי שיכריע בעניינם.
במצב עניינים שכזה, הצדדים יסכמו בניהם את הסוגיות המסוימות, בהן הצדדים נותרו חלוקים ושבהן הם מבקשים לקבל את קביעותיו של הבורר. הליך הגישור יסתיים והצדדים יחתמו עם המגשר (שהפך מעתה לבורר), הסכם כניסה להליך בוררות. רק אז יוכל כבורר לקיים הליך ענייני וממוקד לשאלות המחלוקת, תוך הקפדה על כללי הבוררות (נזכיר כי מאותו רגע כבר לא ניתן לקיים פגישות פרטיות אלא רק משותפות וכל ההליך הוא בשקיפות ובנוכחות כל הצדדים) ורק אז יוכל להמליץ המלצותיו ולקבוע את אופן סיום המחלוקת בין הצדדים.
בניגוד להליך הגישור, בו המגושרים היו צריכים להציע פתרונות אפשריים בניהם, במסגרת הליך הבוררות, החלטת הבורר קובעת.
בין כישוריו החשובים של מגשר שיהפוך לבורר:
– ניהול דיון ענייני.
– כושר החלטה.
– חוש צדק מפותח.
"גישבור" מאפשר לצדדים לקדם פתרון בסכסוכים קשים, תוך מיצוי הליכי הגישור בעניינים הניתנים לגישור והסכמות בניהם ובתוספת האפשרות להחלת "פתרון משפטי קשיח" יותר, לצורך הכרעה בסעיפי המחלוקת הנותרים. כך ניתן להגיע ליישוב המחלוקות וסיום הסכסוך בניהם באופן מהיר, יעיל וענייני.
הסיבות העיקריות בפנייה אל הליך גישבור (סיום הליך הגישור בבוררות):
מיצוי ההליך שעברו, הימנעות מחזרה לנקודת ההתחלה וקיצור זמנים:
במיוחד במקרים בהם מדובר בצדדים, שכן הצליחו לעבור כברת דרך ולהגיע לכדי הבנות, המעבר מהליך הגישור וסיומו בהליך בוררות נקודתי לסוגיות שנותרו במחלוקת, גורם לכך שניתן לסיים את הסכסוך במהירות וביעילות רבה. שכן מצב בו גישור נגמר בלא הסכמות, חוזרים למעשה הצדדים בחזרה אל אולמות בית המשפט, להתדיינות מחדש מול שופט, שאינו מכיר ובקיא בעניינם ולמעשה התהליך כולו מתחיל מחדש.
המעבר אל "גישבור" משמר את ההישגים שהגיעו אליהם הצדדים ואת השקעת הזמן שהושקע כבר בהתקרבות בניהם, וחוסך מהם את הצורך להתחיל מחדש בהליך המשפטי, שיכול להימשך תקופה ארוכה (זאת במסגרת אילוצי הזמנים ועומס התיקים בבתי המשפט).
המעבר ממסלול של הליך גישור איכותי אל מסלול של בוררות בנקודות המחלוקת שנותרו בלבד, יכול לסיים את הסכסוך בפשטות ובמהירות, תוך שמירת ההישגים וההסכמות שכבר הושגו ולטובת שימור האינטרסים של כל הצדדים, ככל שניתן. (הרי אלה כבר ידועים לבורר, שעבר איתם כברת דרך בהליך הגישור).
שמירת הסודיות והחיסיון:
הליך גישבור מאפשר לצדדים לשמור על סודיות ודיסקרטיות בעניינם ולנהל את המחלוקות בניהם במסגרת סגורה ודיסקרטית, מבלי להוציא החוצה את ה"כביסה המלוכלכת", זאת כמובן בניגוד להליך המשפטי הפומבי באולמות ביהמ"ש. לעתים מדובר גם בעסקאות ו/או במערכות יחסים, שאין לצדדים עניין בחשיפתן במסגרות הדיון אשר בביהמ"ש והם יעדיפו להמשיך בהליך הדיסקרטי לצורך השמירה על סודיות וחיסיון.
"במקרה בו לא הצליחו צדדים להבשיל את הליך הגישור בניהם לכדי הסכם, על אף שכן הושגו הסכמות
ונותרו בניהם רק מחלוקות ספציפיות, עדיף הבורר שמכיר היטב את עניינם על שופט שמעולם לא פגשו"
(דורון בלדינגר)
