כך הגעתי לגישה המוצעת - גישור לפני משפט (עם אופציה ל"גישבור"):

לאורך שנים רבות אני משמש כמומחה משפטי בתחום הראיות ויצא לי ללוות תיקים רבים ומגוונים, הן בתחום האזרחי והן בתחום הפלילי. לאורך שנים אני חוקר ולומד את מערכת המשפט ואת התחומים המשיקים לה. אם זה תחום החקירות (מאז 2008), הבוררות (מאז 2009), אפילו פניתי אל למודי המשפטים ב-2012 (על אף תואר קודם בהנדסת אלקטרוניקה), כדרך של שליחות, לאחר ששמשתי כמומחה ההגנה, באחד התיקים הגדולים שידעה המדינה והכי שנויים במחלוקת.  תיק זדורוב ורצח הילדה תאיר ראדה ז"ל. תיק שלא נותן מנוח לאורך שנים לכל מי שנחשף אליו, על אחת כמה וכמה כשמדובר ברמות המקצועיות. וכך למדתי את מערכת המשפט לאורך שנים רבות וגם את התקלות שבה. סיימתי את לימודי המשפטים במחקר משפטי שכתבתי על תופעת הרשעות השווא המבוססות על הודאות שווא. אפילו פיתחתי מודל לצמצום התופעה. (שם המחקר במרשתת: "המודל המקביל בהליך הפלילי") .

סיימתי את לימודי המשפטים בהתמחות משפט פלילי, שמבחינתי הוא התחום המרתק והמאתגר ביותר שקיים בתחום המשפט (אם כי גם המתסכל ביותר, לאור גישת ההרשעות המקובלת כל כך במחוזותינו). אך תמיד המשכתי לחקור עוד ועוד ולחפש פתרונות נוספים, שיכולים אולי לצמצם את רמות התסכול לה אנו זוכים כציבור בפגשנו את המערכת המשפטית.

הכל מתוך שאיפה ורצון טוב למצוא פתרונות ראויים לשיפור השיטה הנוהגת. אך נראה שאין שותפים בצד השני והמערכת ממשיכה ועושה, לצערי, כל שביכולתה כדי למנוע ביקורת מעצמה. במצב עניינים שכזה אין להתפלא שאמון הציבור במערכת נפגע והולך, עד כי כמעט נעלם.

מערכת המשפט המפוארת, שפעם נשמעו בה קולות אחרים, כמו מימרתו של השופט העליון זמורה: "בין אמת ויציב – אמת עדיף", כבר מזמן "החליפה תקליט" המנגן בקול צורם פסקי דין, שכל תכליתם שימור יציבות המערכת וחסימת תהליכי בקרה ופיקוח. זאת אפילו במחיר של סילוף האמת ועיוותיי דין. ואז, הבנתי שאם לא ניתן למצוא את הפתרון במערכת עצמה, אולי חכם יותר למצוא כזה מחוצה לה.

במהלך 2019 פניתי ללימודי הסמכה כמגשר, דווקא מהמקום של ידע וניסיון רב שנים, החלטתי לזרום עם גישת הגישור, ללמוד אותה היטב, כדי לבחון זה מקרוב האם ניתן לפתח מממנה פתרון ראוי. די מהר הבנתי שמדובר בשיטת יישוב סכסוכים, שנראה וצוברת קהל מאמינים הולך וגדל. מצאתי שאכן מדובר בגישה שצוברת תאוצה כפתרון חליפי להתנהלות המשפטית הנהוגה בבתי המשפט. אז המשכתי לשלב הבא והשבוע (18.2.2020) סיימתי, בשעה טובה, גם את מסלול ההתנסות המעשית (הפרקטיקום של הנהלת בתי המשפט).

אין ספק שזה היה מסע מרתק, גדוש בדילמות על הבדלי הגישה וצורת החשיבה. מצד אחד אני מגיע מעולמות של חקר האמת העובדתית, כמומחה שיודע להעמיק, לחקור ולהגיע לחקר האמת. מצד שני זו החשיבה כבורר שבסמכותו להחליט ולפסוק על צדדים, ופתאום גישה אחרת בכובע של מגשר, כמסייע לצדדים אשר במחלוקת להגיע למצב של הדברות בניהם, לשיח ראוי ועד הבשלתם לכדי תהליך של יישוב המחלוקות בניהם בכוחות עצמם.

מצאתי שהגישור הוא תהליך מדהים המאפשר לצדדים לעבור כברת דרך (בליווי של המגשר כמובן) וליישב את המחלוקות שבניהם לכדי הסכם שיסיים את הסכסוך שהתגלע בניהם. הסכם שיהפוך לפסק דין בניהם – פסק דין שכתבו בעצמם!

אין ספק, הרעיון גאוני! בעלי הדין קובעים את פסק הדין של עצמם ולא תלויים עוד בחסדיו של ביהמ"ש. אלא שכאן פגשתי בין המגושרים פן אחר של מציאות, בעיה אחרת, שיכולתי לראות אותה בצורותיה השונות במהלך הגישורים השונים, בקרב מגושרים שונים, המגיעים לשולחן הגישור עם מחלוקות וסכסוכים שונים. אך המכנה המשותף לכל אלה שלא צלחו את ההזדמנות להיתגשר, הייתה התלות ב"דר' אגו".

כן, אותו "אגו", זה שהוביל אותם, ככל הנראה גם לאותו סכסוך שהגיעו איתו אל שולחן הגישור. הרי ברור שמלכתחילה הם לא התקשרו בריב וגם לא בכפיה, אלא מרצון כנה של שני הצדדים. עד לאותו רגע ואותה נקודה שבה אבד בניהם הקשר, נוצר בניהם הקצר בתקשורת, אם כתוצאה מחוסר בתיאום ציפיות מוקדם, או מסיבות אחרות... זה לא באמת משנה, מה הנסיבות מהעבר שהביאו אותם לאותה נקודה בהווה. השאלה היא, האם הם רוצים לפתור את המחלוקות בצורה שתוביל אותם מההווה אל העתיד הלאה ואיפה הם מתכוונים לעשות זאת.

בבית המשפט?  האם שם יחפשו הצדדים את הצדק?  אצל השופט שמעולם לא פגשו?

וכמה זמן ינתן להם כדי להשמיע את טיעוניהם? (הרי ידוע לכל שזמנו של בית המשפט מוגבל ועומס התיקים לא הגיוני) ובכלל,  ידוע גם שבמלחמה כמו במלחמה - כל הצדדים מפסידים בסוף.

אפשרות אחרת, היא לעצור לרגע, להניח את העט בטרם ניגשים אל מלאכת כתיבת כתבי טענות והגשת תביעות... לתת לעצמם הזדמנות אמתית וכנה לכתוב סוף אחר לסיפור של עצמם. סוף שהם אלה שיכתבו אותו, אמנם בתיווך, בתהליך מסודר עם מגשר מוסמך ומנוסה. והוא גם זה שיעזור להם לנסח בסופו של יום את ההסכם בניהם ויקפיד שאכן כל השאלות הפתוחות, נענו ונסגרו.

הבעיה היא, שלעיתים, שוב "דר' אגו" צץ לו ברגע האחרון שלפני גיבוש ההסכם הסופי. שכן, גם אם הצליחו הצדדים להתקרב בניהם והגיעו לכדי הסכמות. יכול ומחלוקת אחת קטנה, היא זו ש"תפוצץ" את הליך הגישור כולו, ומה אז?

חוזרים הם לבית המשפט וכל המסע המשפטי מתחיל מהתחלה...

ומי יכריע בניהם? אותו שופט, זה שמעולם לא פגשו?


אז חשבתי להציע דרך אחרת:
הגעתם להסכמות ונשארה מחלוקת?   נוכל לסיים את הליך הגישור, להיכנס להליך הבוררות בסוגיה הספציפית שנותרה פתוחה זו שבה כל כך רציתם שגורם אחר יחליט בניכם. והנה לכם הסיכוי לחזור שוב למצב בו אתם השולטים בתהליך וכותבים את סוף הסיפור של עצמכם.

אבל עשו לעצמכם טובה אחת. רוצים להצליח לכתוב את פסק הדין של עצמכם? תשאירו את "דר' אגו" בבית, בואו עם המחלוקות ועם הסכסוך שלכם, לפני שפניתם לבית המשפט ולפני שנורתה יריית הפתיחה של המאבק המשפטי.

נסו לבוא פתוחים לאפשרות אחרת של שיח ראוי ומכבד ולהזדמנות לקחת אחריות לכתיבת פסק הדין שלכם - בעצמכם.

 

גישת B4court, זו הבשורה החדשה שלי, לאלה מכם שירצו להחליף את ההתנהלות המשפטית המוכרת כל כך ולהעניק לעצמם הזדמנות לגישה אחרת. אותו גישור, שיוכל להפוך גם להליך בוררות קצר וממוקד בשאלה מסוימת שנשארה במחלוקת.      קוראים לזה "גישבור" אבל בכל מקרה, דומני שהתהליך יהיה איכותי ופורה הרבה יותר – אם יתחיל לפני משפט!

 

B4court - גישור לפני משפט!

B4court.co.il
הפורמט המוצע

 

"כשהשיטה הנוהגת מוכרת כל כך והתוצאה ידועה מראש,

אפשר לעצום עיניים, אך אפשר גם לפקוח אותן ולחולל שינוי"

דורון בלדינגר

הפורמט המוצע: גישור לפני משפט - עם אופציה ל"גישבור"

חזרה לדף הבית